גיל ההתבגרות: נקודת מבטם של ההורים

בס"ד

 

מזל טוב! תינוק בא לעולם. ברית מילה או מסיבת זבד הבת, החיוך הראשון, הזחילה והצעד הראשון על שתי רגליים זעירות. היום הראשון בגן, ואז בכיתה א'. ועוד לפני שהספקנו למצמץ כבר חוגגים בר או בת מצווה. ופתאום – השמיים מתקדרים, סופת הוריקן בדרך. הילדה המתוקה שרק לפני רגע עוד התעסקה בתסרוקת, בשמלה ובמתנות בת-המצווה שלה, חולפת ברחבי הבית כרוח סערה, תוך שהיא בוחנת את עמידות הדלתות באמצעות טריקתן ובכך גם את עמידות הסבלנות וההכלה של הוריה. הילד הסקרן והצחקן המתוק שוכח לדבר ומתחיל לנהום, צומח באחת לגובה ומביט על הוריו מלמעלה כשואל "מי אתם שתגידו לי מה לעשות?! – וחוץ מזה, אני צריך כסף לבילוי הערב עם החבר'ה..."

מבוכה וחוסר אונים

הורים רבים חשים חסרי אונים מול תופעות גיל ההתבגרות. בין אם מדובר בסערת רגשות והתפרצויות זעם ובין אם מדובר במתבגר מופנם ורגיש ומלא חרדה, ההורים עומדים נבוכים מול התופעה הבלתי-מוכרת השוכנת בתוך גופו של ילדם האהוב, ולא תמיד יודעים כיצד נכון להגיב.

במצבים כאלה אחד הפתרונות הוא להוסיף ידע – ידע מעניק תחושת שליטה במצב ומסייע למקם את שלל התופעות במציאות באופן נכון יותר ובדרך כלל מכניס הכל לפרופורציות. אולם בעידן בו קיים ריבוי של גישות ושיטות חינוכיות, מאמרים שטוענים כך ומחקרים שמוכיחים בדיוק את ההיפך – ההורה הופך להיות הרבה יותר מבולבל.

לעיתים, נוסף למשוואה גורם הלחץ מצד המסגרת החינוכית, כשההתנהגות של המתבגר גולשת גם לשם ופורצת במידה כזו או אחרת את היכולת של המערכת להכיל ולהתמודד. בחלק מן המקרים ההורים חשים כי המסגרת החינוכית הופכת להיות חזית נוספת שמבקרת אותם על התנהלותם מול הנער, ובטחונם ביכולות ההוריות שלהם מתערער עוד יותר.

אם כך, מה עושים?

ידע: לא רק ייעוץ, טיפים ושיטות חינוך, שכן הללו נובעים מתפיסת העולם של היועץ או מי שגיבש שיטה כזו או אחרת, ומטבע הדברים טיפים ועצות שיתאימו לאחד יהיו בלתי-יעילים או אף הרסניים לאחר. ידע פירושו, היכרות פשוטה של גיל ההתבגרות על שלל רבדיו (הפיזיולוגיים, הרגשיים, החברתיים והקוגניטיביים), ומתוך כך מגיע ההורה להבנה של מה שעומד מולו. הוא קולט מה נחשב נורמה וחלק מתופעות הגיל, ומה נחשב חריג וידרוש טיפול מיוחד. כשמעניקים להורים ידע בסיסי ופשוט, הם עשויים להגיע מעצמם למסקנה בנוגע לאופן ההתייחסות שלהם למתבגר שבבית.

אמון: ברוב המכריע של המקרים, ההורים יודעים יותר טוב מכולם מה נכון להם ומה מתאים לבנם או לבתם. מורה, יועץ, מדריך או אף מטפל פוגש את הנער ורואה תמונת מצב עכשווית, תמונת סטילס – רק ההורים יכולים להריץ את הסרט לאחור ולומר האם אכן מדובר במצב עכשווי, מתי הוא התחיל או האם היו תופעות דומות בתקופות אחרות בחיי הנער. מתן אמון ביכולת של ההורים, באהבתם וברצונם להיטיב עם ילדם, היא תנאי בסיסי להתמודדות.

הדרכה: מובן שניתן ואף רצוי לפנות להדרכת-הורים אך יש לבחור היטב את הגישה. בהדרכת הורים נכונה, אין להסתפק במתן טיפים וכללים של "עשה ואל תעשה". הדרכה נכונה משמעה איתור הכוחות של ההורים, של הנער ושל המשפחה, ומתוך אותם כוחות מביאים את ההורים לגיבוש דרכי התמודדות מעשיות עם המתבגרים הפרטיים שבבית. 

העצמה: מאותו מקום של כבוד כלפי ההורים ושל הכרה בהיותם הגורם המיטיב ביותר עם ילדיהם, ניתן לסייע להם בהעצמת הסמכות ההורית שלהם ובגיבוש עמדה יציבה ובטוחה מול הילדים. כך בני הנוער קולטים את עוצמתם של ההורים וחשים בטוחים יותר – יש מבוגר אחראי בבית שיגן עליהם מפני הדחפים העוצמתיים של השלב בו הם נמצאים.

 

 

Share on Facebook
Please reload

מאמרים אחרונים
ארכיון מאמרים
Please reload

שמרו על קשר
Please reload

שם *

אימייל *

נושא

הודעה

©כל הזכויות שמורות לנילי בן דריים 2017